חיפוש
  • יוסי פורקוש

ספיישל בחירות 2019 - מיתוג ושיווק פוליטי

ישראל היא אחת מהמדינות בהם מעורבות האזרח הפשוט במערכת הבחירות ובפוליטיקה בכלל הינה גבוהה במיוחד, "פרלמנטים" פזורים ברחבי בתי הקפה והפיצוציות, טוקבקים חמי מזג, ושיחות סלון, ואפילו נסיעה במונית לא עוברת בשלום בלי ויכוח על "אז מה אתה אומר על ביבי".

למרות שהנושא הוא תפוח אדמה לוהט, אני רוצה לגעת בפן האסטרטגי שממנו ניתן ללמוד הרבה על התנהגות אנושית ומה אנחנו, כבעלי עסקים חברות ואנשי שיווק יכולים לקחת לתשומת ליבנו ממערכת הבחירות בישראל. פוליטיקה היא כר מאוד נוח ממנו ניתן ללמוד איך בני אדם חושבים ומתנהגים, מכיוון שכמו שאני תמיד מדגיש, מיתוג ושיווק היא במידה רבה, הבנה של נפש האדם ויכולת לנצל הבנה זאת לתהליך המכירה.


מבלי להכנס לדעות פוליטיות, בואו ונבדוק מה "הלקוחות" סליחה, הבוחרים מחפשים במועמדים:

האם הסיפור שלהם דומה לסיפור שלי?

האם כבנאדם הוא משקף אותי?

האם אני בוטח ביכולות שלו?

האם השינוי שהוא מחפש לבצע הוא השינוי שאני מעוניין בו?

בדומה לעסקים וחברות, הלקוחות או הבוחרים בונים לעצמם מערכת רגשית שמניעה אותם להחלטה, האסטרטגים והפוליטיקאים מנסים בכל כוחם לבנות פרופיל של הבוחר ולחבר פאזל המורכב מטקסט, ויזואל וסאונד שילחצו על הכפתורים הנכונים אצל הבוחר הפוטנציאלי ויחזקו או ישנו את ההחלטה אצלו למי להצביע ביום הבוחר. ננסה לעשות מעשה נועז ונפלח את המפלגות העיקריות ככל הידוע לנו כחודש וחצי לפני הבחירות, ננסה לבנות להן מהלך אסטרטגי, וננסה ללמוד מכך איך כל אחד מאיתנו יכול לשכפל זאת לעסק שלו, יאללה בלגן.

הליכוד

כרגע המפלגה הגדולה בכנסת ומובילה את הממשלה, מפלגה ששמה השני הוא "ביבי" והוא בעצם כרגע נושא את המפלגה על כתפיו, בזה יש פלוס ומינוס. הפלוס שמאוד קל למתג אדם אחד ולהשקיע בו את המאמץ המרוכז, המינוס הוא שהכל סובב סביב אדם אחד, אם הוא ייפול הכל יקרוס. המפלגה בכללותה היא מפלגת מרכז עם נטייה ימינה, היא מפלגה שמזוהה על האדם הממוצע, האיש הפשוט כפי שאוהבים לכנות זאת, לרוב מסורתי, מחפש מסרים פשוטים, רגשי, מחפש הנהגה חזקה, מונע מכבוד לאומי, מעוניין במנהיג נערץ וריכוזי. האסטרטגיה הנוכחית כפי הנראה היא הגברת תחושת הרדיפה של ביבי על ידי האליטות בעקבות האשמות נגדו והרצון של היועץ המשפטי לצאת עם מסקנות לפני הבחירות. הגדרה ברורה של האויב של התקשורת, הקרן החדשה, וכל מי שעומד מאחורי ומצדדי היועץ המשפטי, בשילוב של הססמה "המדינה שלנו נפלאה" בכדי לטפוח על האגו של הבוחר ולרמוז שמסתירים ממנו את הנתונים האמתיים להישגים של ביבי והליכוד. כל זה אמור להניח בפיהם של הבוחרים הפוטנציאלים משפטים פשוטים עליהן יוכלו לחזור בפרלמנט המקומי, ליצור תחושה של "אני עם האנדרדוג", ולייצר חשש מפני שינוי. אסטרטגיה מומלצת: לשים מול הזרקורים הישגים של חברי כנסת נוספים כדי ליצור כח למפלגה במקרה של פגיעה במותג ביבי, כל זאת באופן שלא ייתפס כהכנה להתרסקות.כן לתת תחושת נרדף שאכן עוזרת לתחושת החירום של הבוחר, אבל להדגיש את הסכנה למדינה במידה והתהליכים שהתחילו ייפגעו, פחות התקפה אישית. לא לשדר פאניקה בשום מצב מה שרק מעצים את תחושת האשמה. לשדר בצורה פשוטה את האסטרטגיה מאחורי המהלכים המדיניים וההשפעה שלה על חיי היום יום, משהו שפחות נתפס ומובן בציבור הרחב. לפתוח אתר בסגנון "ישראל שלי" בו מרוכזים עדויות של אנשים המספרים על החיים העסקיים והאישיים שלהם ב 10 השנים האחרונות, אנשים רגילים שמספרים לא על הליכוד אין שם פוליטיקה אלא רק ארץ ישראל ועם ישראל. סיכום: לשדר איפה היינו ואיפה אנחנו.

העבודה

אין ספק שמפלגת העבודה חטפה את המכה הגדולה מכולם אפילו יותר מאביגדור ליברמן, המפלגה משדרת כיום חוסר תמיכה פנימית, ייאוש, הנהגה חלשה, המותג קיבל מכה ממנה קשה לקום.מפלגה שהיתה פעם סמל של "השמאל" למרות שביחס להיום היא מפלגת מרכז, נעה בין הצהרות ציוניות לחברי מפלגה שנתפסים כשמאל. וזאת עיקר הבעיה של המפלגה, היא נתפסת גם כמפלגה ערכאית וגם כמפלגה שלא כל כך יודעת היכן היא יושבת, היא נסמכת על קהל בוחרים מבוגר, מצד שני מנסה לפזול באופן לא מוצלח לקהל של מר"צ. האסטרטגיה כיום מנסה לשדר רעננות בעקבות הבחירות הפנימיות, אבי גבאי דוחף את העבר העסקי שלו, סתיו שפיר רוכבת על הגל המהפכני, מרב מיכאלי מנסה למשוך קהל תל אביבי. יש אוסף של מסרים שנראה כאילו יוצא מעשר פיות שונים בלי יד מכוונת באמת, כל אחד מושך לכיוון אחר. אסטרטגיה מומלצת: יצירת קו אחיד שמשודר בפתיח לכל סרטון ובכל התמונות, לא רק גבאי אלא חלק מהוותיקים יחד עם הצעירים, לפמפם כל הזמן - אנחנו מאוחדים. לייצר אתר "טיימליין" המראה את הקמת ישראל - השלום - רצח רבין - היום, איך המפלגה עמדה מאחורי כל מהלך מרכזי בתולדות ישראל, התפיסה צריכה להיות תראו "איזה פז"מ" יש לנו. תוכניות קדימה, מה אנחנו רוצים להשיג איך אנחנו רוצים להשפיע. לשדר יותר מרכז מצד הדור הבוגר, לתת לדור הצעיר להביא קורטוב, קורטוב אני אומר, של מהפכנות. להביא מדינאים כקונטרה לביבי, שמדברים על מפלגת העבודה על הניסיון, על השושלת על המסורת של המפלגה, לייצר ערבוב של ההווה והעבר. לדעת למי מדברים, הקהל של המפלגה הוא כנראה בגילאי 40 פלוס, משכילים, חילונים, אבל גם מכבדי מסורת, להבין מי הקהל ולא לנסות להביא קהל לא טבעי. לסמן את המפלגה כנגטיב של הליכוד, יש למותג מספיק שורשים בכדי להיתפס כגדולה יותר מהמנדטים שהסקרים מנבאים, לכן בזה שתסמן את המפלגות הגדולות כאויב ולא את המפלגות השוות אליה בסקרים, היא תיטע בראשם של המצביעים שהיא האלטרנטיבה לליכוד. סיכום: לדעת למי מדברים, ולשדר אחדות שורות.

חוסן לישראל

[עדכון: התאחדו עם "יש עתיד"] מפלגה חדשה ללא עבר פוליטי, חיסרון גדול במדינה בה הביטחון הפיזי הוא קריטי, לכן יש משחק רב על משקלו של הרמטכ"ל לשעבר בכדי להרגיע את החוששים. המפלגה זרקה לבליל חבריה אוסף של פעילים חברתיים אנשי חינוך ואנשי עסקים, כאילו לומר "כיסינו את כל החורים", המפלגה כרגע מסומנת כמקום שני אחרי הליכוד וזוכה למומנטום. למפלגה מספר בעיות איתן היא מתמודדת, ראשית העובדה שהינה מפלגה ללא עבר וללא ניסיון, שנית המפלגה מנסה למקם עצמה במרכז אבל מצד שני בראשה מנהיגים עם דעות המסומנות בציבור כשמאל, דבר שגורם לתחושה שיש משהו שלא מספרים לנו. כרגע האסטרטגיה היא מלחמה בביבי, דגש על העבר הביטחוני של גנץ, אין הרבה מעבר לכך. אסטרטגיה מומלצת: אתר אינטרנט חדש, האתר הנוכחי מביש בלשון המעטה ותומך באווירה שמנסים ליצור המתנגדים לה, שהיא מפלגה ריקה מתוכן. פלטת הצבעים הצהל"ית נראית נורא, תחליפו אותה למשהו שונה אבל קצת יותר אסתטי. מומלץ ליצור קו מקשר ברור בין הנבחרים, מה אתם רוצים להשיג? מפלגה מקצועית? מפגה רב גונית, מה ההיגיון מאחורי חברי המפלגה?להדגיש בתמונות ווידאו את ביבי מתייעץ עם גנץ, כאילו מקבל ממנו, וגנץ משדר "אני מכיר את ביבי" ו "ביבי עשה דברים טובים למדינת ישראל - אבל הוא עייף, הוא מקובע, צריך לקחת את מדינת ישראל לשלב הבא". הניסיון לשחק על ביבי כמושחת רק מחזק את הבייס שלו, צריך ללכת הפוך על הפוך לתת תחושה שביבי הגיע למקסימום שלו, המדינה לא מתקדמת אין אופק לשינוי אמיתי, צריך לעבור לשלב הבא. סיכום: לשנות עטיפה ולהתפקס מהר.

יש עתיד

[עדכון: התאחדו עם "חוסן לישראל"] יש עתיד הוקמה בעצם על ידי איש העסקים הלל קוברינסקי ששיכנע את איש הטלוויזיה יאיר לפיד להיכנס למירוץ הפוליטי בניגוד לרצונו, כשלפיד עשה את הצעד הוא הצליח לסחוף. המפלגה רצה על הטיקט החילוני ושידרה משהו שחיבר בין שמאל לימין והצליח לבלבל בוחרים רבים שכל אחד מהם ראה במפלגה את מה שרצה לראות, חלק ראו בה מפלגת שמאל וחלק ראו בה ימין חילוני. כיום המפלגה סובלת מירידה בסקרים עקב טעויות של העומד בראשה יחד עם כמה פרשיות מביכות, בשיתוף עם גנץ שבעצם עושה את מה שיש עתיד עשתה בתחילת דרכה, חיבור בין דוקטרינת שמאל להצהרות ימניות. גם הדיבורים הרבים בתקשורת על ניסיון איחוד בין המפלגות לא מצייר את יש עתיד כמפלגה החזקה, אלא כמחפשת בנרות עזרה ממפלגה אחרת, לא טוב עבורה. אסטרטגיה מומלצת: גם כאן, יש עתיד זקוקה לדרך ברורה, יאיר לפיד בנה לעצמו שם של "מזגזג" והרשתות החברתיות חוגגות כשהאויבים שלו מנצלים זאת כדי להראות חוסר עמוד שידרה. יש עתיד חייבת להתחיל לעבוד על בניית עמוד השידרה שלה, למיטב הבנתי רבים מתומכי יאיר לפיד מגיעים ממעמד הביניים, בני 40 פלוס, בעלי הכנסה גבוהה, לאומיות חילונית. יש עתיד צריכה למצוא את הסיפור שלה שצריך להיות סביב, ארץ ישראל חזקה נקייה וישרה, שוב לא ללכת ראש בראש עם נתניהו כי שם אין לה סיכוי היא רק תחזק את היריב. להדגיש את היותה מפלגה שמתרחקת מכל שביב של חוסר יושרה, מפלגה שמודה כשהיא טועה בניגוד לאחרים, מפלגה שאוהבת את המדינה ומחפשת לתת לכל תושב את החופש הביטוי, חופש העיסוק, חופש החירות לחיות את חייו על פי תפיסתו. יש עתיד צריכה לברוח ממסרים של מאבקים וכפייה לצד זה או אחר באוכלוסיה, וללכת על הצד הקונסרבטיבי-אמריקאי, ממשלה קטנה שמתערבת במינימום בחיי התושבים ודואגת לקדם את ביטחון התושבים, ואת ההתעצמות הכלכלית מדינית. סיכום: מה העתיד של ישראל יש עתיד?

הימין החדש

בנט ושקד ביצעו מפץ פוליטי ושברו לרסיסים את הימין הדתי, למעשה הם עשו את הצעד הנכון ביותר מבחינתם והלכן על מהלך חכם. בנט זיהה שהגוש הדתי במפלגת הבית היהודי מפריע לו ללכת בכל הכח על אלטרנטיבה לליכוד, וזאת בעצם המפלגה שהקים בנט, אלטרנטיבה לליכוד, ולכן גנץ ובנט הם היריבים האמתיים של ביבי ובעיקר בנט\שקד למרות שהסקרים מפרגנים להם פחות.הימין החדש היא המפלגה שפועלת באופן היעיל ביותר מבין הפלגות, יש לה את המרכיבים הרבים ביותר לפנות לבייס של הליכוד והדור הצעיר של הבית היהודי. אסטרטגיה מומלצת: בנט לדור ההיטק הדתי\מסורתי\לאומי, שקד לחילונים הימניים שמעוניינים במדינה יהודית פלורליסטית, אבל יהודית. בגדול, בנט צריך להמשיך לפמפם את המנטרה הביטחוניסטית ולהדגיש את העבר הביטחוני שלו שאינו מוכר לציבור הרחב, הסיירת והתקופה הארוכה במטבחון. בנט צריך למתג את עצמו כהייטקיסט עם הבנה בניהול ובעסקים ולתת תחושה של פרקטיקה ולא רק ססמאות, צריך להגדיר את הקהל יעד כקהל 30 עד 50, אוהב את ארץ ישראל, אוהב את המסורת, אבל מעוניין ביד חזקה יותר בצד הביטחוני. שקד צריכה להדגיש את הרצון שלה במהפכות, ככל שתמשוך כלפיה אש חזקה יותר מצד המתנגדים זה ישחק לטובתה, המתנגדים הם אלו שייגרמו לבוחרים לעתיד להרגיש שהיא עשתה יותר שינויים מאשר קרו במציאות. לימין החדש יש סיכוי טוב להסתמן כהפתעת הבחירות והסקרים, אם יקפידו להתפקס ולשריין מקומות למי שפונה באופן מאוד מעשי, ללא גימיקים, לקהל הצעיר\ימני פרקטי\מסורתי, הם יפתיעו. לייצר הרבה תוכן ברשתות החברתיות שייצר את הווייב המהפכני, להימנע מסרטונים קיטשיים של לחיצות ידיים בשוק מחנהיודה, לעטוף הכל במראה שונה וייחודי ויעביר את המסר לקהל שמחפש שינוי. סיכום: עטיפת צלופן.

ש"ס

בהיותי חוזר בתשובה, אומנם לא אחד שהצביע ש"ס אבל עם פינה בלב, עצוב לראות מפלגה שבעבר נצבעה בצבע מהפכני ועממי, הופכת להיות למפלגה שנלחמת על הישרדותה, ולא משנה מה ינסו לשדר, הם נלחמים לשרוד. יש סיבות רבות שהביאו אותנו הלום אבל זאת לא המטרה שלנו היום, מהיום שנפטר מנהיגה הרוחני של ש"ס ניתן היה לספור את הדקות לקריסה. ולאו דווקא בשל העובדה שהרב עובדיה היה דבק להרבה מצביעים, יותר מהסיבה שעכשיו המפלגה הפכה ממפלגתו של הרבה עובדיה, למפלגה שצריכה להצדיק עצמה. וכאן החלה הבעיה, גם ללא ההסתבכויות של דרעי, ש"ס התגלתה כמפלגת פרווה שדואגת לקרוביה וממשיכה לדבר על המזרחים המקופחים ולא מצליחה למצוא זמירות חדשות. ולכן הצעירים עוזבים את ש"ס ומחפשים עצמם במקומות פחות חרדיים, משום שחרדים צעירים רבים בעיקר מעדות המזרח החלו להיכנס למכללות, לחפש עבודה, להתגייס, הם מרגישים פחות מקופחים ויותר ישראלים. וש"ס מוצאת עצמה יותר ויותר עם קהל בוחרים מבוגר שנמצא במפלגה בזכות זיכרונם ממנהיגה הרוחני, דרעי מנסה לשפר את המותג ע"י יצירת רעש רב סביב סוגיות דת ומדינה או ביטחון, בניסיון להשאיר את שם המפלגה בכותרות, ולהראות שש"ס עדיין בועטת. אסטרטגיה מומלצת: ראשית לש"ס כוח ברשויות המקומיות אותו צריך לרתום כדי להביא את הבוחרים בגילאי 50 פלוס, ע"י לחיצה על הכפתורים המוכרים, ספרדים, הרבה עובדיה, שמירת המסורת. מצד שני לפנות לקהל 25-45 שברח למקומות אחרים, במסרים יותר פרקטיים: נדאג למקומות עבודה מותאמים לציבור, נדאג להתאמה של הצבא למתגייסים חרדים, נדאג ליישובים ערביים (קהל בוחרים מפוספס של ש"ס), נדאג לשפר את הישיבות הספרדיות. להפסיק לצעוק כמו פנתרים שחורים ולהתחיל לחשוב 2.0, הציבור החילוני לעתים לא מבין את השינוי החל בציבור החרדי שמחפש לעשות שלום עם החילונים ובסופו של יום כולם רוצים את אותם הדברים. סיכום: הגיע הזמן לש"ס חדשה.

מר"צ

מר"צ היא אחת המפלגות המפוספסות, מי שזוכר את תקופת שולמית אלוני ויוסי שריד, מר"צ דאגה להיות תמיד מוגדרת כלוחמת בכיבוש, חותרת לשלום עם אויבים, אבל מצד שני מאוד פרקטית, מפלגה שראשיה היו שרים, ופעלו באופן הגיוני מול מפלגות כביכול יריבות. מר"צ כיום הפסידה קהל רב שלא אהב את הגישה האנטי ציונית, שברח למפלגות קטנות אחרות ואף למפלגת העבודה, מר"צ הפסידה גם חברי קיבוץ רבים שהיו שותפים טבעיים, וכמו מפלגות רבות החלה לחפש גימיקים שלא מתיישבים היטב עם הקו המוכר והאהוד על בוחריה. אסטרטגיה מומלצת: להחזיר עטרה ליושנה, להפסיק להלחם לצד ה BDS ולהתחיל לאזן קצת לכיוון הממלכתיות, תמר זננדברג, ניחנה בפוטנציאל לא מנוצל, או נכון יותר מנוצל לכיוון הלא נכון. המפלגה בעצם יכול לפנות בשני ראשים: אילן גילאון מחזיר את הנוטשים, תמר זנדברג מחזקת את הבייס ובונה מסע "חבר מביא חבר". כמו מפלגת העבודה למר"צ יש היסטוריה, ועל ההיסטוריה יש להפקיד את גלאון שיחבר את הקהל חזרה לכל הפעמים שמר"צ שינתה את ההיסטוריה ואת השיח הציבורי והקדימה את זמנה. מצד שני זנדברג מעבירה את המסר, שוב, לא באים להלחם, באים להגן על חירות הפרט, על החופש לחיות באופן שמתאים לי, על מאבק למען שוויון, על כל הנושאים שסביבם יש קונצנזוס ובזמן שכל המפלגות נלחמות זו בזו וכולם בביבי, צריך את הקול שעוסק בחיי היום של הבוחרים. מר"צ היא מותג חברתי מזה עשרות שנים שהפך למזוהה יותר עם אנטי ציונות ואנטי יהדות ואנטי ישראליות ואנטי הכל, הגיע הזמן להבין שישראל היא לא ארה"ב ולנסות ללכת בעקבות הדמוקרטים לא ישים כאן, ישראל היא מדינה בה הרוב נדחים ע"י רעיונות SJW בסגנון השמאל האמריקאי, אם מר"צ רוצה לחזור לגדולתה עליה להיתמרכז מעט ולתת משקל גדול לרצון ליצור מדינה בה יש מי שנלחם למען הפרט, מפלגה ליברלית אמיתית שלא דוחה אלא מחבקת. סיכום: הגיע הזמן למר"צ ישנה.

ישראל ביתנו

ישראל ביתנו היא עוד מפלגה שאיבדה את דרכה היישר לבית הקברות למפלגות, אביגדור ליברמן שהיה לרגע שר הביטחון נפלט חפוי ראש, מלווה בלגלוג ברשתות החברתיות לגביה ה 48 שעות המפורסמות. ומאז ליברמן פשוט עושה טעות אחר טעות, במקום לממש את מה שעומד אחר השם "ישראל ביתנו" הוא מפמפם את הרעיון השחוק וחסר התוחלת של "מלחמה בכפייה הדתית" במקום להתמקד במה שבאמת יהיא אליו חזרה את המצביעים שברחו. אסטרטגיה מומלצת: להתמקד בתקופה במשרד החוץ ובמשרד הביטחון, תמונות יחד עם פוטין חשוב מאוד לבוחרים, וגם רומז שהוא היה חלק מהמערכת שיצרה את ההבנות עם רוסיה בסוריה. להסביר לבוחרים שליברמן יהפוך את מאות אלפי הרוסים שמרגישים דחויים למרכז העצמה הישראלית, הפוך מהגישה האנטי יהודית, הבוחרים של ליברמן מנסים להפוך לחלק מהחברה כמו המצביעים של ש"ס שמנסים להשתלב ומרכז תשומת הלב שלהם להרגיש מקובלים ולא דחויים, מה שליברמן עושה נוגד לחלוטין את מה שהבוחרים שלו רוצים ולכן הוא מפסיד. ליברמן חייב להפסיק עם המסע חסר התוחלת במלחמה ביהדות, ולעבור לבניית תוכנית שתסביר לבוחרים שלו למה הוא יידאג לכך שהם ירגישו חלק מההוויה הישראלית. סיכום: למה ישראל היא ביתנו.

מפלגות ערביות

במפצון פוליטי תע"ל בראשון אחמד טיבי נפרדה מהרשימה המשותפת, מהלך זה יהיה חסר הגיון פוליטי ויסתכם כמהלך אגואיסטי אם לא יהיה הגיון מאחוריו. טיבי צריך להחליט האם הוא פונה לבוחר הערבי בגילאי 40 ומעלה או לצעירים, המהלך החכם יהיה להשאיר את הקו הלוחמני לשאר המפלגות הערביות בהן אני כולל את חד"ש שהולכת ומתפוררת. הקו הפלסטיני אינו אהוד על הציבור המבוגר יותר שמנסה לפתח את הכלכלה ולדאוג למשפחה ומבין, שכל פעם שיש קרע בין הערבים ליהודים מי שמפסיד מכך הם הערבים. אסטרטגיה מומלצת: פרקטיקה, טיבי חטף בנצרת שהיא עיר חשובה מאוד כמו טירה והכפרים הדרוזים, לטיבי סימפתיה בקרב מפלגות יהודיות עקב הפז"ם שלו וההכרות שלו עם חברי כנסת וותיקים, הוא יכול להתחיל להפוך למנהיג שקול שיהפוך לבולדוזר ששם את המוסלמים המתונים, הדרוזים והבדואים בראש מעייניו. הציבור המבוגר משווע למנהיג שיתחיל להגיע עם מסרים של שלום פנימי, של תוכנית כלכלית, ביטחון ניקיון הפשיעה, הדברים שבאמת נוגעים לחיי היום יום של רבים מבוחריו. סיכום: שלום מבפנים.

סיכום

השארתי מפלגות רבות מחוץ לסקירה, רוב המפלגות בהן לא עסקתי ספק אם יש להן מקום בכנסת, רובם ידגדגו את אחוז החסימה אך ימצאו עצמם בחוץ.מפגלות כמו "יהדות התורה" יקבלו את ה 7-8 מנדטים גם אם ליצמן לא יהיה בכנסת, אחרות כמו "כולנו" או "התנועה" פשוט לא מלהיבות מספיק, ליבני איבדה פחות או יותר את המשקל שלה והבייס שלה התפוגג."זהות" לא ברורה בזהותה, דתית ולא דתית, סוג של עלה ירוק עם זקן, מה שחשוב להבין זה שהמפלגה שתחכים להבין מי הקהל שלה ולכוון אליו בצורה בתוכן ובעטיפה תעלה מעל בסף ההישרדות, קל מאוד בתקופה כזאת למצוא עצמכם טובעים במלחמות ושנאה, אני עדיין מאמין שרוב העם מחפש את הקו המאחד ואת הפתרון שיאפשר לכולם לחיות כאן יחד, זה המסר בו אני מאמין.

30 צפיות

דברו אלי

רחוב התור 9, אלעד

משרד: 03-303-8143

הרשמו לעדכונים

© 2020 BrandIl

  • Facebook - Black Circle
  • לינקדין
  • יוטיוב